ראשית קריאה בתנ"ך

מדרג הטעמים

הטעמים מדורגים בעיקר לפי אורך ההפסקה שהם מייצגים. ככל שההפסקה גדולה יותר, הטעם זוכה לכינוי חשוב יותר.

טעמים מפסיקים

קיסרים 

אֶתְנַחְתָּ֑א ,סוֹף-פָּסֽוּק:

אלו המפסיקים החזקים ביותר. הם עד כדי כך חזקים שהם יכולים לשנות את ניקוד המילה או מיקום הטעם.

דוגמה 1: וְעָשִׂ֜יתָ חֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָֽאֶחָ֔ת הַקִּֽיצֹנָ֖ה בַּֽחֹבָ֑רֶת וַֽחֲמִשִּׁ֣ים לֻֽלָאֹ֗ת עַ֚ל שְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַֽחֹבֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃ – האתנחתא גורמת לסגול בב’ להפוך לקמץ.

דוגמה 2: וְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְנָֽתַתָּ֛ אֶת־נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל־הַמִּצְנָֽפֶת׃ – הסוף פסוק גורם לסגול בנ’ להפוך לקמץ.

מלכים

זָקֵף-קָטָ֔ן, זָקֵף-גָּד֕וֹל, סֶגּוֹל֒, שַׁלְשֶׁ֓לֶת, טִפְּחָ֖א

מִשְׁנִים או שָׂרִים

רְבִיעִ֗י, זַרְקָא֮, פַּשְׁטָא֙,  יְ֚תִיב, תְּבִ֛יר

צריך לשים לב שתביר הוא מפסיק פחות חשוב מטפחא, ולכן על אף שהניגון שלו ארוך יותר צריך להפסיק יותר בטפחא.

דוגמה 1: וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם – עַל־לְבָבֶֽךָ׃
צריך להפסיק אחרי המילה היום יותר מאשר אחרי המילה מצוך. אם מפסיקים יותר אחרי המילה מצוך עלול להשתמע שהדברים שאנכי מצוך צריכים להיות היום על לבבך – ולא בימים אחרים. כאשר עושים הפסקה ארוכה יותר כראוי אחרי המילה היום, משתמע שהדברים שאנכי מצוך היום צריכים להיות על לבבך (תמיד).

שָׁלִישִׁים או פְּקִידִים

פָּזֵ֡ר, קַרְנֵי פָרָ֟ה ,תְּ֠לִישָא-גְדוֹלָה, אַזְלָ֜א, גֵּרְשַׁ֞יִם, מוּנַח-לְגַרְמֵ֣הּ׀

טעמים מתחברים

משרתים

מוּנַ֣ח, מַהְפַּ֤ך, מֵרְכָ֥א, מֵרְכָא כְּפוּלָ֦ה, דַּרְגָּ֧א, קַדְמָ֨א, תְּלִישָׁא-קְטַנָּה֩, יָרֵחַ בֶּן יוֹמ֪וֹ

טעמים אלו מתחברים למילה הבאה ואין לעשות הפסקה משמעותית אחריהם

הטעמים כסימני פיסוק

הטעמים משמשים כסימני פיסוק, ומחלקים את המשפט השלם לשני חלקים עיקריים. לאחר מכן יכול כל חלק להתחלק שוב לשני חלקים וכן הלאה. סדר החלוקה כדלהלן: החלוקה העיקרית של הפסוק היא על ידי הקיסר. החלוקה הבאה היא, הפעם הראשונה בה יופיע בפסוק מלך. המלך הבא בפסוק מחלק חלוקה שלישית, וכן הלאה.

מקראות שאין להם הכרע

חז”ל זיהו מספר מקומות בהם מילה בפסוק יכולה להתייחס לפניה או לאחריה ולשנות את משמעות הפסוק. קראו עוד כאן.

תרגול 1 – התאמת טעם משרת לטעם מפסיק

איזה טעם משרת/מחבר בא (בדרך כלל) לפני הטעמים הבאים (ניתן להיעזר בשיר הטעמים):

 מוּנַ֣ח אֶתְנַחְתָּ֑א

 מֵרְכָ֥א סוֹף-פָּסֽוּק:

 מַהְפַּ֤ך פַּשְׁטָא֙

 מוּנַ֣ח זָקֵף-קָטֹ֔ן

 מֵרְכָ֥א טִפְּחָ֖א

 מַהְפַּ֤ך שְׁנֵ֨י-פַּשְׁטִין֙

 מוּנַ֣ח סֶגּוֹל֒

 מוּנַ֣ח רְבִיעִ֗י

 מוּנַ֣ח זַרְקָא֮

 דַּרְגָּ֧א תְּבִ֛יר

 מוּנַ֣ח פָּזֵ֡ר

 מוּנַ֣ח תְּ֠לִישָא-גְדוֹלָה

 קַדְמָ֨א ו אַזְלָ֜א

תרגול 2 – הטעם כסימן פיסוק

בפסוקים הבאים יש מלים מודגשות שניתן לייחס אותן למלים אחרות ולשנות את המשמעות. מצא מהי דו המשמעות, והחלט על פי הטעמים מהו הייחוס הנכון:

וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֨גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּֽרָתִֽי׃

הראה פתרון

אפשרות 1: המלים עדה וצלה מחוברות לפניהן. הן נאמרו על ידי המספר ואינן חלק מדברי למך.
אפשרות 2: המלים עדה וצלה מחוברות לאחריהן והן חלק מדברי למך.
על פי הטעם המפסיק במילה לְנָשָׁ֗יו (רביעי), אפשר להכריע שהמלים עדה וצלה מחוברות לאחריהן והן כבר תחילת דברי למך.

וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם־ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל׃

הראה פתרון

אפשרות 1: המלה יפת מתחברת לאחריה, והמלה הגדול נאמרה על יפת.
אפשרות 2: המלה יפת מתחברת לפניה, והמלה הגדול נאמרה על שם.
על פי הטעם המפסיק במילה אחי (טפחא), אפשר להכריע שהמלה יפת מתחברת לאחריה, והמלה הגדול נאמרה על יפת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *