בדרך כלל הטעם יופיע מעל או מתחת לאות המוטעמת, למעט סוֹף-פָּסֽוּק:
בדרך כלל הטעם יופיע לאחר הניקוד, למעט יְ֚תִיב.
טעמים מסוימים נכתבים תמיד בתחילת המילה: תְּ֠לִישָא-גְדוֹלָה
טעמים מסוימים נכתבים תמיד בסוף המילה: תְּלִישָׁא-קְטַנָּה֩, זַרְקָא֮, סֶגּוֹל֒
בספרים חדשים, כדי לדעת את מקום ההטעמה בטעמים אלו, כותבים פעם את הטעם במקומו המסורתי (תחילת או סוף המילה) ופעם במקום ההטעמה עצמו, כמו בטעמים רגילים.
כך לדוגמה: וַיִּ֩יצֶר֩ – הטעם מעל הר’ הוא המיקום המסורתי של תלישא קטנה – בסוף המילה. הטעם מעל הי’ מראה את מקום ההטעמה האמיתי.