בשמות אדנות ואלהים שלפניהם אותיות שימוש, בחלק מאותיות השימוש תיבלע הא’ ולא תישמע, ובחלק תישמע. הכלל הוא: מש”ה מוציא וכל”ב מכניס, כלומר לאחר האותיות מ’, ש’ ה’, הא’ מבוטאת (יוצאת), ולאחר האותיות ו’, כ’, ל’, ב’, הא’ לא מבוטאת (נכנסת). כשהאות מבוטאת, יש לה ניקוד, וכשאינה מבוטאת היא גם אינה מנוקדת.
דוגמאות:
מ’ – מֵֽיְהוָ֖ה יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר – הא’ של שם ה’ מבוטאת, ולכן יש ניקוד שווא מתחת לאות י’
ש’ – אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃ – הא’ של שם ה’ מבוטאת, ולכן יש ניקוד שווא מתחת לאות י’
ה’ – אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם – הא’ של שם אלהים מבוטאת, ולכן יש ניקוד חטף סגול מתחתיה
ו’ – וַֽיהוָה֮ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ – הא’ של שם ה’ אינה מבוטאת, ולכן אין ניקוד מתחת לאות י’
כ’ – כַּֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ – הא’ של שם ה’ אינה מבוטאת, ולכן אין ניקוד מתחת לאות י’
ל’ – וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים – הא’ של שם אלהים אינה מבוטאת, ולכן אין ניקוד מתחתיה
ב’ – הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹהִים֙ הֵ֔נָּה – הא’ של שם אלהים אינה מבוטאת, ולכן אין ניקוד מתחתיה