השם יהוה הוא שם הנכתב ואינו נקרא, כלומר קוראים אותו לא לפי האותיות שלו, אלא מחליפים אותם באותיות אחרות. הדבר מבטא את תחושתנו שאין אנו ראויים לבטא בשפתינו שם זה.
כששם יהוה בא לבדו הוא בדרך כלל מוחלף באותיות א’ ד’ נ’ י’ – שם אדנות. במקרה כזה הניקוד של שם יְהֹוָה הוא בעצם הניקוד של המילה אֲדֹנָי (רק החטף מתחלף בשוא).
כששם יהוה בא בצמידות לשם אדני, הוא יהגה כשם אֱלֹהִים, והניקוד שלו יהיה בהתאם עם חיריק בו’: אֲדֹנָי יְהֹוִה או יְהֹוִה אֲדֹנָי.