דגש חזק בא לחזק את הגיית האות המודגשת למשך זמן ארוך מהרגיל, כאילו היו אלו שתי אותיות רצופות.
הוא יכול לנבוע מכמה מקורות:
- מהבנין או המשקל של המילה (דגש חזק תבניתי) – כמו בבניינים פִּעֵל (שִלֵּם), פֻּעַל (שֻלַּם) והתפעל (הִתְפַּקֵּד), או במשקלים קִטּוּל (חִבּוּר), קַטֶּלֶת (דַלֶּקֶת), קִטָּלוֹן (צִמָּאוֹן), קַטָּל (צַיָּד) ועוד.
- מהשמטה של אות (דגש חזק משלים)
מַנְטָע => מַנְטָע = > מַטָּע
במילה מַטָּע השורש הוא נטע, אך הנ’ נשמטה ובמקומה בא דגש בט’.
כָּרַתְתִּי (הת’ השניה בדגש קל אחרי שווא נח) => כָּרַתְתִּי => כָּרַתִּי (הת’ בדגש חזק משלים)
במילה כָּרַתִּי השורש הוא כרת וההטיה לגוף ראשון יחיד מוסיפה את סיומת תי, אך שתי האותיות ת’ התלכדו לת’ דגושה.
דגש חזק יכול לבוא בכל אות למעט האותיות הגרוניות (אהחע”ר), ותמיד באמצע המילה.
מילה יכולה לשנות את משמעותה בגלל דגש:
דוגמה 1: המילה ימים ללא דגש היא ריבוי של יום (שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצֹּ֑ת), והמילה ימּים עם דגש במ’ היא ריבוי של ים (וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים).
דוגמה 2: המילה אמה ללא דגש היא שפחה (אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה), והמילה אמּה עם דגש היא מידת אורך (אַמָּ֨ה אׇרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רׇחְבּוֹ֙).
דוגמה 3: בפסוק בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃ חשוב להקפיד על הדגש במילה יחלּק. כאשר יש דגש משמעות המילה היא שבנימין יחלק את השלל (מבנין פיעל – חילּק). ללא דגש המשמעות מתהפכת לרעה ובנימין יחולק כשלל (מבנין נפעל – נחלק, כמו נהרס => יהרס).
דְּחִיק / אָתֵי מֵרַחִיק
הדחיק (משמעות השם היא “דחוק”) הוא כעין דגש חזק המופיע באות הראשונה של המילה השניה מצמד מילים, כאשר:
1. המילה הראשונה מוטעמת בטעם מחבר או כשבא אחריה מקף
2. המילה הראשונה מסתיימת בהברה פתוחה
3. במילה השניה ההטעמה היא בהברה הראשונה
4. ההטעמה במילה הראשונה מלעילית
המונח אָתֵי מֵרַחִיק (שמשמעו ‘בא מרחוק’) כנראה מתייחס לאותה תופעה ומרמז שבדרך כלל ההטעמה במילה הראשונה רחוקה, מלעילית.
דוגמה 1: וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ – במילה ובנית טעם מחבר, היא מסתיימת בהברה פתוחה, והטעם מלעיל באות נ’. במילה שם ההטעמה בהברה הראשונה. לכן הש’ מקבלת את דגש הדחיק.
דוגמה 2: חָלִ֣ילָה לִּ֔י – במילה חלילה טעם מחבר, היא מסתיימת בהברה פתוחה, והטעם מלעיל באות ל’. במילה לי ההטעמה בהברה הראשונה. לכן הל’ מקבלת את דגש הדחיק.